<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער ראשון</h1>
<h2>דף יט:</h2>
כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על מחשבתו חייב בפחות מכוונתו פטור. כיצד, הרי שנתכוין להוציא משא לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נתכוין לשמירה פחותה ונעשית שמירה מעולה, אבל אם נתכוין להוציא לפניו והוציא לאחריו פטור שהרי נתכוין להוציא בשמירה מעולה והוציא בשמירה פחותה, וכן כל כיוצא בזה. היה חגור בסינר והשליך המשא בין בשרו לחלוקו כיון שבא זה המשא שדרכו להוציאו בדרך הזאת בין שבא לפניו בין שבא לאחריו חייב, שכן דרכו להיות חוזר, לר"ם. ויש מן הגדולים שפסק שכן הדין במקבלי פתקין, והם שמוליכין אגרות ממקום למקום ומניחין האגרות בכלי העשוי לכך ומעבירין אותו בחגורתם כיון שדרכו להיות חוזר אם הוציאו בין לפניו בין לאחריו חייב. והר"ם ביאר בפירושו בענין אחר, וכתב שמקבלי פתקין הם שנותנין הפתקין בעצים חלולים ותולין אותם בצואריהם, וזה הקנה החלול הוא סובב בצוארו וחוזר מצד אל צד לפניו ולאחריו. וכתב שאין זה כהלכה, ונראין דבריו.
אסור לעשות מלאכה בשבת שנאמר לא תעשה כל מלאכה. והעושה מלאכה בשבת בשוגג חייב חטאת, במזיד בלא עדים והתראה חייב כרת, בעדים והתראה חייב סקילה. אין חייבין מן התורה אלא במלאכת מחשבת. והעושה בלא מתכוין פטור אע"פ שהיה מתכוין למלאכה אחרת כמו שיתבאר. וכן אין חייבין מן התורה אלא כשאחד עושה כל המלאכה [אז] חייב עליה, אבל שנים שעשאוה פטורין כמו שיתבאר. ויש דברים שמותר לעשותם בשבת אע"פ שאפשר שיעשה בהן מלאכה ואפשר שלא יעשה, הואיל ואין מתכוין לכך מותר. ויש דברים שמותר לעשותם מפני חולה ומפני הסכנה אע"פ שהן מלאכות גמורות ומתכוין לכך. ויש דברים שאסור לעשותן בע"ש גזירה שמא יבוא לעשות בהן מלאכה [בשבת]. וכל מלאכה שאסור לעשותה בשבת אסור לגוי לעשותה, לבד קצת דברים שמותר לומר לגוי לעשותם כמו שיתבאר. העושה מלאכה בלא מתכוין בשבת פטור. כיצד, היה מתעסק בידו ועשה מלאכה פטור, שמלאכת מחשבת אסרה תורה. ולא עוד אלא נתכוין לעשות מלאכה אחת ועשה מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור. כיצד, נתכוין לזרוק חץ להרוג בהמה ולא הרג ועקר אילן בהליכתו פטור. ואין צריך לומר אם נתכוין לזרוק בכרמלית ועבר ברשות הרבים וכיוצא בזה. ואין צריך לומר אם נתכוין לדבר המותר ועשה דבר האסור כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, או נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, או לזרוק ברשות היחיד וזרק ברשות הרבים.
נתכוין ללקט תאנים שחורות ולקט לבנות או שנתכוין ללקוט תאנים ואח"כ ענבים ונהפך הדבר פטור אע"פ שלקט כל מה שחשב, הואיל ולא לקט כסדר שחשב פטור, שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת והרי הוא כמתעסק, שהרי [לא] ידע בעת שלקט שעבר על מחשבתו. היו לפניו שני נרות דולקים או כבויים, וכיון לכבות את זו וכיבה את זו, או להדליק את זו והדליק את זו, חייב, שהרי עשה מין המלאכה שחשב לעשותה, הא למה זה דומה למי שנתכוין להרוג את זה והרג את זה, שהרי עשה מן המלאכה שחשב לעשותה. אבל אם נתכוין להדליק ראשונה ולכבות שניה אחריה [ונהפך הדבר וכבה ראשונה ואח"כ הדליק שניה אחריה] פטור. כיבה זה והדליק זה בנשימה אחת חיב, שאע"פ שלא הקדים ההדלקה הרי זה לא איחר אותה, אלא שתיהן עשה כאחת, ולפיכך חייב, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. כתב הראב"ד אם נתכוין לכבות את זו וכיבה את זו פטור. אבל אם היו לפניו שני נרות דולקין או כבויות [ונתכוין לכבות את זו] תחלה וכבה את זו או להדליק תחלה את זו והדליק את זו חייב הואיל והכל מלאכה אחת ומין אחד וכן בענבים ותאנים אם נתכוין ללקוט תאנה זו ולקט אחרת ונהפך הדבר חייב. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף כ:</h2>
כל העושה מלאכה בשבת אע"פ שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה. כיצד, הרי שכיבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבדו או כדי שלא ישרף החרס של נר חייב מפני שהמלאכה היא הכיבוי והרי נתכוין לכבות ואע"פ שאינו צריך לגוף הכיבוי ולא כיבה אלא מפני השמן או מפני החרס הרי זה חייב. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים או המכבה את הגחלת כדי שלא יזוקו בה רבים חייב ואע"פ שאינו צריך לגוף הכיבוי או לגוף ההבערה אלא להרחיק הנזק הרי זה חייב, וכן כל כיוצא בזה, לר"ם. ורבנו חננאל ורבים מגדולי הפוסקים פסקו שהמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. וכן נראה דעת הרי"ף והרב בעל המאור.
